בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ז׳

מהדורה: מדרש לקח טוב, מכונה פסיקתא זוטרתא, וילנא תרמ"ד

« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 6 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 8 »
מקור מדרש לקח טוב, שמות ז׳
1 ראה נתתיך אלהים לפרעה. אע״פ שאתה ערל שפתים, אלהים אתה לפרעה, שהרי ניסי אלהינו כך הם, הברזל צף לפני העץ, והמים המרים נמתקו בעץ דפנא, וכן בימי אלישע, במלח ריפא המים הרעים, כדי לעשות נס בתוך נס.
2 אתה תדבר. בך בחרתי ולא באחר.
3 ואני אקשה. הגיד לו מראשית אחרית.
4 וידעו מצרים כי אני ה׳. תחת שאמר מי ה׳ שמות ה ב, וידעו כי אני ה׳.
5 בנטותי את ידי, כמה זמן נטה הקב״ה את ידו על מצרים, י״ב חדש, שנאמר ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש לתבן שמות ה יב, אימתי נמצא התבן בשדות באייר, ובניסן יצאו, וכל אותו הזמן איוב נידון ביסורין, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי איוב ז ג, ירחים של מנין זו שנה.
6 ויעש משה ואהרן וגו׳ כן עשו. לא הוסיפו ולא פיחתו.
7 ומשה בן שמונים שנה. הגיע לגבורות,שנא׳ ואם בגבורות שמונים שנה תהלים צ י.
8 כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, אמתת מופת כמו פתאום, דבר שאין לו המתנה, אבל האות עד זמן, כמו הגידו האותיות לאחור ישעיה מא כג, דבר העתיד לבא.
9 ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי' לתנין. הוא תנין הוא נחש שאמר לו הקב״ה בסנה, לפי שנקרא פרעה תנין, התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו יחזקאל כט ג, לפיכך נהפך המטה לפניו לתנין.
10 סימן לו כשם שהמטה הזה בלע שאר המטות, כך הוא עתיד ליבלע בתוך הים.
11 ויהי לתנין. מיד יהי לתנין.
12 ד״א יהי אות לפרעה שנקרא תנין.
13 ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים. ו מלמד שאפילו האומות אם יעשו דבר חכמה נקראו חכמים, ועוד לפי דעתם נקראים חכמים, כמו הוי חכמים בעיניהם ישעיה ה כא, חכמים המה להרע ירמיה ד כב, וכמו שהע״ז נקרא אלוה בדעת האומה העובדת אותה.
14 בלהטיהם. אלו מעשה שדים, וכה״א את להט החרב המתהפכת בראשית ג כד.
15 בלטיהם. אלו מעשה כשפים, דבר הנעשה בלט, כמו לוטה בשמלה ש״א כא י, והוא אחיזת עינים.
16 וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים ויבלע מטה אהרן את מטותם. תניניהם לא כתיב, אלא ויבלע מטה אהרן את מטותם, נס בתוך נס שנהפך לתנין, ועוד חזר למטה, והמטה בלע המטות, שאם בלע התנין את התנינים, אין זה אות ומופת, שכן דרכו של עולם הגדול בולע את הקטן, אבל מטה למטה הוא המופת.
17 ויחזק לב פרעה. לפי שהקב״ה החזיק לבו לתת מכשול לפניו, ופירש הדבר למען רבות מופתי בארץ מצרים, בתחלה החזיק פרעה לבו מעצמו, ולבסוף ויחזק ה׳ את לב פרעה, הוא שאמרו רבותינו בא ליטמא פותחין לו.
18 כבד לב פרעה, כלומר לבו של פרעה נהפך לכבד, כשם שהכבד אין בו בינה להבין ולהשכיל, כך אין בינה בלבו להבין ולהשכיל, ע״כ נכבד לבו ונתחזק לו.
19 לך אל פרעה בבקר. לפי שהיה אומר לי יאורי ואני עשיתני יחזקאל כט ג, אמר לו הקב״ה הנה יוצא המימה, תפוס עד שהוא יוצא לנקביו, כדי שלא יתגאה עליך, הוא שאמר לו ראה נתתיך אלהים לפרעה לעיל ז א.
20 ד״א הנה יוצא המימה. לפי שהיה אומר למשה, אין לי פניות לשמוע דבריך, אמר לו הקב״ה כשהוא יוצא המימה אז תתפוס ונצבת לקראתו, במקום שאין לו יכולת לברוח אנה ואנה.
21 על שפת היאור. לפי שאלוהותו היה היאור.
22 והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך. כדי שיכירוהו ויזכור נס הראשון.
23 ואמרת אליו ה׳ אלהי העברים. אמרת לו אתמול אלהי ישראל, אמור עתה אלהי העברים.
24 והנה לא שמעת עד כה. מהו עד כה, עד מכת בכורות, שנאמר כה אמר ה׳ כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים שמות יא ד.
25 כה אמר ה׳. במלה שפסק בה התחיל, עד כה, כה אמר ה׳, שלא יהא הפסקה למכותיו מזו לזו ומזו לזו.
26 ד״א כ״ה כ״ה ב׳ פעמים, הרי חמשים, אלו חמשים מכות שלקו המצריים, כמה לקו באצבע עשר מכות, אמור מעתה במצרים לקו חמשים מכות, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות, לפי שכל מכה ומכה שהביא הקב״ה על המצריים היתה של חמש מכות, שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים תהלים עח מט.
27 בזאת תדע כי אני ה'. אתה אמרת לא ידעתי את ה׳ שמות ה ב, מנין בזא״ת ארבע מאות ועשר, כלומר שיעבדת בישראל ארבע מאות שנה, עשר מכות ילקה, וידע כי אני ה׳.
28 בזאת תדע. בזאת המכה.
29 הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים. עשר מכות היו חקוקות על מטה משה דצ״ך עד״ש באח״ב, לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו לדם יאוריהם, ונוזליהם בל ישתיון תהלים עח מד.
30 והדגה אשר ביאור תמות. מכה בתוך מכה נעשה במצרים, מה שלא נעשה במבול, שהרי במבול לא נגזרה גזירה על הדגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו בראשית ז כב, ולא דנים שבים.
31 ויאמר ה׳ אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה ידך וגו׳. לרבות אפילו המים שהיו מביאין ממקום אחר.
32 ובעצים ובאבנים. אלו בתי ע״ז שלהם.
33 והיה דם בכל ארץ מצרים. שאפילו ישראל שותה בקנישקון, ישראל מצד זה, ומצרי בצד זה, היה הדם בצד מצרי, לקיים מה שנא׳ והיה דם בכל ארץ מצרים.
34 ויעשו כן, משה ואהרן.
35 ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם. בלחישותם, נראין כעושים ואינן עושין, כי הא דההוא טייעא דטרקיה לגמליה והדר קם, כג ומעשה באחד שנקרע כריסו ויצא בני מעיו, והביא הקוסם את בנו ושחטו לפניו באחיזת עינים, ראה זה שנקרע כריסו, כי בנו נשחט, נתאנח, באניחתו נכנסו בני מעיו לתוך כריסו, מיד עמד זה הקוסם, ותפר את בטנו, וכל זה לא עשה אלא שלא יגע בבני מעיו, אלא מעצמם יכנסו כדי שיתרפא, וכאלה רבות בתלמוד שאמרו החכמים שהיו בימיהם, כי מעשה חרטומי מצרים הכל באחיזת עינים היה.
36 ויחזק לב פרעה. מן הקב״ה נתחזק לבו כאשר דבר ה׳.
37 ויפן פרעה וגו' גם לזאת. לא למעשה התנין, ולא למעשה הדם, אפס כי הפרש ביניהם, התנין מעשה מופת, והדם הוא מכה, ואפ״ה לא שת לבו.
38 וימלא שבעת ימים. למה שבעת ימים. לפי שמכת הדם היא טומאת האשה הנדה, מה טומאת הנדה שבעת ימים, אף מכת מצרים בדם שבעת ימים.
39 ויאמר ה׳ אל משה. כל מכת מצרים בויאמר, לפי שנחת היה להם לישראל בשעה שהיתה המכה באה על המצריים.
40 בא אל פרעה. לפי שלא היה ביאור אלא בפלטין שלו, לפיכך אמר לו הקב״ה בא אל פרעה.
41 ואנכי אהיה עם פיך ואמרת אל פרעה כה אמר ה׳ שלח עמי ויעבדני. בתחלה אמר לו כה אמר ה׳ אלהי ישראל, וחזר ואמר כה אמר ה׳ אלהי העברים, ומכאן ואילך כה אמר ה׳, לפי שכבר הודיעו מי ה'.
42 ואם מאן אתה לשלח. מה זה התראה, הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים.
43 ושרץ היאור צפרדעים. שתי המכות האלו היו מן היאור, כי עיקר יישוב ארץ מצרים היאור הוא, שעולה ומשקה את ארצם, שנאמר לא כארץ מצרים הוא וגו׳ דברים יא י, וכשהיה יצא פרעה המימה, לצוות את עבדיו ואת עמו על תיקון היאור, מיד היה משה רבינו נצב לקראתו, תחלה אמר לו על מכת היאור בדם, אמר לו אתה בוטח על היאור שישקה את שדותיך וכרמיך, הוא נהפך לדם, ואחר הדם תעל הצפרדע, על שהיו המצריים מעירים אותם משנתם. לאמר עמדו עשו עבודת פרעה, הביא עליהם קולנים, שהיו באים הצפרדעים וצווחים באזניהם, שנאמר ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך, היו קופצים ועולים במטה ובתנור, אפילו באש היו נכנסין ונשרפים, והריח שלהם נכנס בלבם ונלאים, שנאמר ובתנוריך ובמשארותיך, אימתי הפת נתן בתנור, בשעה שהוא חם.
44 ובכה ובעמך. בה״א, לפי שכל מכה ומכה היתה של חמש מכות.
45 ד״א בכייה היתה לו ולעמו, שקירקורם קשה היתה להם. מה לשון צפרדע, צפור היה בנילוס בעל דע, ושרק להם, והם באו ונקראו על שם הצפר בעל דע צפרדע.
פירוש הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב, שמות ז׳
1 הברזל צף לפני העץ. דכתיב ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל מ״ב ו ו.
2 והמים המרים נמתקו בעץ דפנא. צ״ל הרדפני והוא ע״פ מאמרם מכילתא בשלח מסכתא דויסע פ״א ויורהו ה׳ עץ, זה עץ הרדופני. וכן בתנחומא בשלח ר׳ נתן אומר הרדופני מר היה. וכן הביא הערוך ערך הרדפני בשם הילמדנו. וגם ראיתי בת״י ויב״ע שמות ט״ו כ״ה שתרגמו על ויורהו ה׳ עץ אילן דארדפני. והמלה יונית ροδοδάφυη לארבעערבוים עיין במוספי.
3 וכן בימי אלישע במלח ריפא המים הרעים. דכתיב ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה׳ רפאתי למים האלה מ״ב ב כא.
4 כמה זמן נטה הקב״ה כו׳ י״ב חודש. סדר עולם פ״ג וע״ש בהגהות הגר״א ז״ל.
5 וכל אותו הזמן איוב נידון ביסורים. גם זה הוא בסדר עולם שם מכת איוב י״ב חדשים שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי מה לילות למינוי שלהן אף ירחים למינוי שלהן.
6 אמתת מופת כו׳. עיין מ״ש רבינו לעיל ג׳ י״ב. ו. מלמד שאפילו. מגילה ט״ז ע״א.
7 אלו מעשה שדים. סנהדרין ס״ז ע״ב, תנחומא ושמ״ר וילקוט רמז קפ״ב.
8 וכן הוא אומר את להט החרב המתהפכת. עיין רש״י עה״ת שכתב אין לו דמיון במקרא ויש לדמות לו להט החרב המתהפכת.
9 נס בתוך נס. תנחומא וארא ושמ״ר פ״ט וילקוט רמז קפ״ב ושבת צ״ז ע״א.
10 הוא שאמרו רבותינו. שבת ק״ד ע״א.
11 בא לטמא פותחין לו. כמו שהוא לפנינו כן הוא גם בכ״י פלארענץ אולם בכ״י פ״ב סיים אחר זה לפי שהיה אומר הואיל וזה משקה שדותנו וכרמנו ואנו נזונין ממנו ודאי הוא אלוה תביישהו בפני הכל ואמר לו הקב״ה הנה יוצא המימה כשהוא עומד על גבי אלוהו תביישהו בפני הכל. ד״א הנה יוצא המימה שיצא לראות מעלות המים אם עלו, כי כך היה דרכו היה יוצא המלך והשרים אם רואים מדרגות המים שעולים היו שמחין כי מי היאור שותה ארץ מצרים ואמר לו הקב״ה הנה יוצא המימה. ד״א ויחזק ה׳ את לב פרעה. שאלה הואיל מן הקב״ה חיזוק לב פרעה ההוא לא חטא. תשובה אמנם היה ראוי ללקות עשר מכות שהביא הקב״ה מכה אחת וממנה לא נכנע לשוב אל ה׳ לשלח את העם לפי שלא היתה מתאחרת המכה זמן הרבה, שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו אע״פ שהם חייבים כלייה לפי שהיה ריוח, ע״כ ואח״כ מתחיל כבד לב פרעה.
12 כלומר לבו של פרעה נהפך לכבד כשם שהכבד אין בו בינה כו׳. זה לא נמצא בתנחומא, רק במדרש שמ״ר פ״ט לבו של זה נעשה כבד ועיין במפרשים שנדחקו לפרש דברי המדרש שם, וכן נמצא עוד הפעם במדרש שמ״ר פי״ג פ׳ בא, כי אני הכבדתי את לבו, מהו הכבדתי שעשה הקב״ה את לבו ככבד הזו שהי׳ מתבשלת שניה וארטסיס נכנס בתוכה כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזו ולא היה מקבל דבריו של הקב״ה. המלה ארטסיס הביא המוספי וכתב פי׳ בל״י דבר נפוח ובו נקבים מלאים רוח וזה כינוי לגאוה עכ״ל. וידידי הרב החכם הגדול הבלשן הנפלא מהר״י לעווי באוצר המלים שלו הביא שהיא המלה היונית άερωδες לופטארטיגעס, לופט ועיין מעריך בערך ארטסיס.
13 על כן נכבד לבו ונתחזק לו. בכ״י פלארענץ הגי׳, כך אין בינה בלבו להבין ולהשכיל על מה נכבד ונתחזק לבו.
14 לפי שהיה אומר. תנחומא וארא ושמ״ר פ״ט.
15 תפוס עד שהוא יוצא לנקביו. תנחומא שם ושמ״ר שם.
16 לפי שאלוהותו היה היאור. תנחומא וארא מפני שפרעה והמצרים היו עובדין ליאור.
17 כמה לקו. הגדה של פסח. מכילתא בשלח פ״ו ובמדרש תהלים ע״ח, ש״ר פ״ה פכ״ג.
18 אמור מעתה. הוא דברי רבי עקיבא.
19 היתה של חמש מכות. בכ״י פלארענץ בטעות של ארבע מכות והוא ממאמר רבי אליעזר.
20 עשר מכות היו חקוקות. תנחומא וארא עה״כ ראה נתתיך, ותנחומא תזריע, ושמ״ר סוף פ״ח א״ר יהודה המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סמפרינון היה ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצך עדש באחב. והאבודרהם סדר הגדה הביא וז״ל ובירושלמי אומר שכך היו כתובים במטה, ואמרינן בתנחומא שהמטה של סנפרינון היה וכתוב בו דצך עדש באחב. עכ״ל ומה שהביא בשם הירושלמי שעשר מכות היו כתובים במטה. לא מצאתי בירושלמי. וכן הוא מפורש בתנחומא שהביא. ואולי צ״ל בתרגום ירושלמי וכוון לתרגום המכונה יב״ע עה״ת שמות י״ד כ״א וביה חקיק ומפרש עישרתי אתוותא די מחא ית מצראי.
21 אלו בתי ע״ז שלהם. כן הביא הילקוט רמז קפ״ב בשם תנא דבי אליהו, והוא בפ״ז אלא מלמד שאפילו ע״ז שלהן היו פולטין ומוציאים דם. ובשמ״ר סוף פ״ט הביא וז״ל: רז״ל אומרים אף ע״ז לרו-יי בדם.
22 בקנישקין. בכ״י פלארענץ הגי׳ בקנקן. והגי׳ שלפנינו נכונה והוראת מלת קנישקין עיין ערוך ערך קנישקין שכתב כוס של זכוכית או של כסף ויוצאין ממנו כשני קנים דקים משני צדי הכוס וחלולין הן ושואבים בו שנים כל היין שבכוס כו׳. וברור לדעתי שבתנתומא וארא ובשמ״ר פ״ט הנובע מהתנחומא א״ל נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד, ישראל שותה מים והמצרי שותה דם. שהיה כתוב נשתה בתוך קנישקין והמעתיק שלא ידע הוראת המלה הציג ״בתוך הקערה״ ובשו״ט מזמור ע״ח איתא ושניהם היו נותנים פיהם בספל והיה ישראל שותה מים והמצרי דם גם פה היתה הגי׳ בקנישקין.
23 כי הא דההוא טייעא דטרקיה לגמליה והדר קם. כוונתו למאמרם סנהדרין ס״ז ע״ב א״ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייע׳ דשקלי לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם. ופי׳ דטרקיה לשון דקירה ובכ״י פ״ב דשרקיה בטעות. כג. ומעשה באחד שנקרע כריסו. עיין חולין נ״ו ע״ב ובפירש״י שם.
24 אף מכת,ייצרים בדם שבעת ימים. הוא דעת ר׳ יהודה תנחומא וארא, ושמ״ר ספ״ט, ושרט מזמור ע״ח, וילקוט רמז קפ״ב בשם התנחומא.
25 על שהיו המצרים מעירים אותם משנתם. בתנחומא ושמ״ר פ״י ומובא בספר והזהיר דף א׳ ע״א שהוציא לאור ידידי הרב הגדול מוהר״ר ישראל מאיר פרייאמאן עם ביאורו ענפי יהודה. צפרדעים למה הביא עליהם מפני שהיו משתעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך ותעל הצפרדע.
26 הביא עליהם קלנים. תנחומא בא הביא עליהם קלנים אלו צפרדעים. ומובא בערוך ערך קלן בשם הילמדנו סוף וארא. וכן נשנה בפסיקתא ויהי בחצי הלילה וע״ש בהערה פ״ז.
27 אימתי הפת נתון בתנור בשעה שהוא חם. פסחים נ״ג ע״ב ותנחומא וארא. ומובא בס׳ והזהיר דף א׳ ע״א.
28 בה׳ לפי שכל מכה. ר״ל ובכה כתיב מלא ה״א בסוף התיבה וכל שאר חסר. והרב בעל מנחת שי הביא בשם רבינו בחיי כי תוספת ה״א ללמדך שכל מכה ומכה שהביא הקב״ה על המצריים במצרים היתה של חמש מכות ע״כ. וזה נובע מדברי רבינו טוביה.
29 ד״א בכייה היתה לו ולעמו. דרש בכה לשון בכייה.
30 שקירקורם קשה היתה להם. תנחומא בא ושאלתות ופי׳ זעקתם, ועיין פסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה והערה פ״ז מה שכתבתי שם.
31 ציפור הי׳ בנילוס בעל דע ושרק להם. עיין בגמרא סנהדרין ס״ז ע״ב וכן בתנא דבי אליהו פ״ז ומובא בילקוט רמז קפ״ב ותעל הצפרדע צפור שיש בו דעה כו׳. ובתנחומא ושמ״ר צפרדע אתת היתה ושרקה להן ובאו:
« הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 6 הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב Exodus 8 »